ירק הגליל בעמ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ מר ע. שורק מיום 29.10.13, שניתנה בתיק הוצל"פ מס' 1301966109, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לבטל את החיוב בהוצאות אשר הוטלו עליה בגין אי התייצבותה לדיון מיום 29.9.13, אליו זומנה כצד ג' ובמסגרתה סע' 46 לחוק ההוצל"פ.

2.לאחר שעיינתי בבקשה על מצורפיה ובתגובת המשיב ולאחר שבחנתי את החלטת כב' הרשם ואת כלל נסיבות העניין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה. אביא נימוקיי לכך בתמצית:

א. ראש וראשון אציין כי מושכלות יסוד הן כי ערכאת הערעור לא תתערב בהוצאות שנפסקו ע"י הערכאה דלמטה אלא במקרים קיצוניים. בית המשפט העליון עמד על כך במספר רב של פסקי דין ולאחרונה בע"א 8340/10 מ.ו. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים בישראל - משרד האוצר (30.1.2013) שם נקבע כי :

"לא למותר להזכיר כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות, והתערבות כאמור תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ע"א 6685/11 גריידי נ' הולצמן, בפסקה 5 והאסמכתאות שם (לא פורסם, 4.7.2012))...".

ראו עוד בנידון: ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לג(1) 509 (1979); ע"א 3966/05 גולדבליט נ' שבת, ע"א 2076/09 ח.י בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל ו- אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 745 (מהד' עשירית 2009).

אף אם הסכום שנפסק לכאורה כבד הוא – ודומה כי כך הדבר - אין די בכך כדי להצדיק התערבות בהחלטת כב' הרשם, בייחוד כשעסקינן בבקשת רשות ערעור.

ב.העובדה כי הזימון לדיון נמסר לידיה של המבקשת ע"י ב"כ המשיב, 14 ימים לפני הדיון ולא 20 ימים, כפי שנקבע ע"י כב' הרשם אינה מצדיקה, כשלעצמה, ביטול ההחלטה שכן פרק הזמן שעמד למבקשת לפני הדיון איפשר לה להתארגן ולכלכל את צעדיה לקראת הדיון. מדובר בהוראה דיונית של כב' הרשם, אשר יש להניח כי מטרתה מניעת מצב לפיו הזימון מבוצע ימים בודדים לפני הדיון באופן המונע התארגנות של צד ג'.

לא זו אף זו, הרי שבמקביל לזימון המבקשת במסירה אישית ע"י ב"כ המשיב, היא זומנה ע"י מזכירות לשכת ההוצל"פ, בהתאם להוראת הרשם, כאשר הזימון נשלח לכתובתה ביום 29.8.13 וחזר ללשכת ההוצל"פ ביום 9.10.13 לאחר שהמבקשת בחרה שלא לדרוש את דבר הדואר.

ג. הטענה בדבר חופשה מרוכזת בימים שבין 15.9.13 ל- 29.9.13 לא נתמכה בתצהירה של הפקידה אביבה לידיה בוצע הזימון (ויש לזכור כי ערב חג הסוכות היה ביום 18.9.13 ולא לפני) ואולם חשוב מכך, מועד החקירה (29.10.13) מיקומה (לשכת ההוצל"פ קריות לפני כב' הרשם שורק) ומספר תיק ההוצל"פ רשומים על גבי אישור המסירה ולא היה כל צורך לפתוח את המעטפה כדי לדעת עליה. (ראו נספח 3 לתגובת המשיב).

בנסיבות אלה, דומה כי הטענה שהמבקשת לא ידעה על הדיון אלא עם פתיחת המעטפה, ביום 29.10.13, הינה טענה בעייתית, שכן כאמור לא היה כל צורך בפתיחת המעטפה כדי ללמוד על נושאה ועל פרטי הדיון.

בזהירות הראויה אוסיף כי תאריך ה"שאילתא לחשבון" שהנפיקה המבקשת אודות העובד (החייב בתיק ההוצל"פ), לאמור יום 16.9.13, אף הוא בעייתי, שכן אם המבקשת לא ידעה כי זומנה לחקירה איזה צורך היה, בדיוק יום לאחר ביצוע הזימון, להנפיק שאילתא אודות עובד אשר על פי טענתה עזב את העבודה אצלה מספר חודשים לפני. יתרה מזו, הנפקת האישור ביום 16.9.13 סותרת, לכאורה, את טענתה כי היתה בחופשה מרוכזת בתקופה זו.

3.לאור כל האמור, ועל אף שאני סבורה כי סכום ההוצאות שהושת על המבקשת, היה גבוה יחסית איני מוצאת להתערב בהחלטת כב' הרשם. עם זאת אציין כי למקרה ותוגש בתיק ההוצל"פ בקשה לפי סע' 48 לחוק ההוצל"פ, ראוי כי כב' הרשם יקח את סכום ההוצאות שנפסק בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בבקשה גופה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בנסיבות, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ד, 28 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: